נירית סוקול -מסיקה
אריק אדיב אחת מהדמויות הבולטות בעיר, מי שהיה בכל מקום בשנים האחרונות בראיון פתוח אחד על הילדות במגדיאל, שירותו הצבאי, המוות של ליאור שי, איחוד מועדני הכדורסל, הפרחת שמועות וחלומות.
זכרונות ילדות
גדלתי בשכונת מגדיאל למשפחה חמה יחד עם ארבעה אחים ואחיות, אבא איש צבא ואמא עקרת בית, בית אוהב ונעים. בגיל 9 התחלתי לשחק כדורסל ומאז לא הפסקתי. לשמחתי זכיתי להיות חלק מהמחזור הראשון של מגמות הספורט בחטיבת הביניים הראשונים ומשם היישר לתיכון מוסינזון.
האימונים בשעות אפס בתיכון, אפילו בשעות מינוס, ההתמודדות עם לחץ, התחרותיות, המאמן, האימונים, משברים, משמעת ועוד עיצבו אותי כילד ולמעשה משפיעים עלי עד היום ,מבחינתי הכדורסל זו מתנה לכל החיים. לאחר שלוש שנים של שירות צבאי כלוחם הקמתי קבוצת כדורסל מקומית יחד עם חברים ולקחנו חלק במשחקים של איגוד הכדורסל בליגה ג', תוך שנתיים עלינו שתי ליגות והיינו שם במשך עשר שנים.
״יחדיו״ – פרויקט חייו
לפני 13 שנים הקמתי את פרוייקט "יחדיו", פרויקט שמטרתו עידוד והכנת בני ובנות נוער לשירות משמעותי לצה"ל. מסגרת "יחדיו" היא מסגרת בוטיקית שפועלת בהוד השרון ומעניקה לבני הנוער את המעטפת הכי טובה והכי מאתגרת לפני יציאתם למסע האמיתי של החיים (גיוסם לצבא).
רובם מגיעים אלינו בכיתה י׳ ונשארים עד כיתה י ״ב. המסגרת מכילה הכנה פיזית והכנה מנטלית, אנחנו משלבים בין השניים ומציידים את בני הנוער בארגז כלים שילווה אותם לכל החיים ולא רק בשירותם הצבאי.
המסגרת כוללת הרצאות עם אנשי מפתח בחברה הישראלית, שרים ,חברי כנסת, אנשי צבא בכירים ספורטאים מצטיינים, סדנאות ועוד … כיום בוגרי/ות המסגרת משרתים/ות בכל יחידות צה"ל טייס/מטכ"ל/שייטת/8200 ועוד. אחד הנתונים שאני הכי גאה בו הוא שמעל 90% מהבוגרים/ות שלנו מגיעים לתפקידי פיקוד.
ליאור שי ז״ל
כשנתיים לאחר הקמת פרויקט ״יחדיו״ קרתה תאונת מסוק היסעור ברומניה בה מצאו את מותם 6 אנשי צוות אוויר וקצין רומני. בן הנופלים היה ליאור שי ז"ל תושב העיר וחבר.
את ליאור הכרתי דרך חבר משותף והיינו מבלים המון יחד. כל מי שהכיר את ליאור לא היה יכול להיות אדיש לנוכחותו לליאור היה שילוב נדיר של חוכמה, צניעות ודרך ארץ יחדיו. עם נפילתו היה ברור לי שארצה להנציח אותו בדיוק כמו שהוא היה-חי, הכי חי שיש, הוא אהב לטייל, לסייע לכל מי שזקוק והיה לי חשוב לשלב את זכרו בתוך מסגרת "יחדיו".
כמה חודשים לאחר מותו פניתי להוריו וביקשתי את אישורם לקרוא לחניכי יחדיו על שמו, מאז כל מחזור שמסיים נקרא "צוות ליאור". הם לומדים את סיפור חייו, מלווים את המשפחה והמשפחה אותם. מזל ומוטי, הוריו של ליאור מגיעים לטקסי סיום של הבוגרים, לוקחים חלק בטיולים ובמסעות של החניכים ואנחנו שמחים שהם חלק ממשפחת ״יחדיו״.
קהילה
״ממני תראו וכן תעשו", אנחנו דורשים מהחניכים/ות את מה שאנחנו דורשים ונותנים מעצמנו, כחלק מקו מנחה זה, אנו מקבלים אלינו כל מי שמעוניין/ת למצות את הפוטנציאל שלו/ה ומוכנ/ה לצאת מאזור הנוחות שלו/ה ורוצה לקחת חלק.
למרות שהוד השרון נחשבת לאוכלוסיה עם מצב סוציו אקונומי גבוה, עדיין יש בעיר לא מעט משפחות שמתקשות להתמודד עם יוקר המחייה וזקוקות לסיוע כלכלי. מעל ל10% מהחניכים שלוקחים חלק במסגרת "יחדיו" אינם משלמים עבור הפעילות. כחלק מהפרויקט הם לוקחים חלק בתרומה לקהילה החל מאיסוף מצרכים למשפחות מעוטות יכולות ועד חלוקת מזון בחגים.
כדורסל זו אומנות
לפני כשנתיים הקמתי את מועדון הכדורסל "הפועל הוד השרון", מתוך רצון לתת לילדי/ות העיר את המענה המקצועי והחברתי הטוב ביותר שיש.
לאחר המון מאבקים ומעורבות של לא מעט גורמים המצב הגיע לנקודה בעייתית בה שחקנים/ות רבים נשארו ללא פתרון הולם. לאחר אין ספור שיחות עם ראשי מועדון מכבי הוד השרון וגורמים בעיריית הוד השרון קמה לה אפשרות של איחוד המועדונים.
במהלך חודש אוגוסט חתמנו על הסכם איחוד המועדונים. המצב אליו נכנסתי היה מורכב. לא מעט חילוקי דעות וחבלי לידה לא פשוטים כיאה לכל בייבי חדש. הגעתי למועדון בסוף אוגוסט שכבר רוב אנשי המועדון נבחרו ע"י צוות ההנהלה הקודם, הסכמים עם ספקים כבר נחתמו ולכן היכולת לבצע שינויים הייתה מצומצמת ומוגבלת מאד.
עם הזמן אנו למדים אחד את השני וכבר מתחילים להרגיש את השינוי באוויר. הדרישות שלי מהמאמנים, ומכל שאר אנשי המועדון הן גבוהות. אנחנו מקיימים השתלמויות מאמנים, מפגשים והמון שיח. חיים את השטח, זמינים לכל השחקנים וההורים.
הפרחת שמועות
כמו בכל עיר גם בעיר שלנו מסתובבות ״נשמות טהורות״. חשוב לי להדגיש: לא נכנסתי לאיחוד משיקולים כלכליים. במועדון של הפועל השקעתי עשרות אלפי שקלים, אם הייתי ממשיך ללא האיחוד הייתי משתכר היום משמעותית יותר. מי שמכיר אותי יודע ששיקולים כלכלים אינם בסדר עדיפות עליון אצלי, לאורך השנים ויתרתי על לא מעט הצעות עבודה טובות ומתוגמלות כלכלית.
אני מכוון מטרה ואליה אני שואף להגיע. המצפן הערכי – חינוכי הפנימי שלי מאוד ברור לי, אני מקבל החלטות שמשרתות את דרכי. יש אנשים שחושבים שאני צריך להיות לוחם ופחות סימפטי, אבל זה לא אני.
לפני מספר חודשים קיבלתי הצעה להיות העוזר האישי של סגנית ראש העיר כנרת אלישע כהן, לאחר שיחה טובה וחברית ביננו החלטנו שהדבר לא נכון לי. גם פה היו מספר נשמות טהורות שניסו לעשות עלי ועל כנרת סיבוב פוליטי והפיצו שמועות שקיבלתי את תפקיד המנכ״ל כדי להוריד אותי מתפקיד פוליטי.
פוליטיקה מקומיות כרגע לא בסדר העדיפויות שלי אבל אני לא פוסל את האפשרות שביום מן הימים אולי אקח בה חלק מתוך רצון להביא שינוי לעיר שאני כל כך אוהב. עיר שגדלתי בה עוד כשהייתה חצי מושב, הייתי שמח לראות בה את הירוק והפתוח נשמר, לחזק את הקהילתיות , להשתמש בהון האנושי שיש בה ולהפוך את העיר הזו לאבן שואבת ולא רק מבחינה נדל״נית.
חלומות
איפה נראה אותך עוד 5 שנים?
אני חולם להקים מכינה קדם צבאית. ארצה להיות במקום בו אוכל להשפיע על החברה להיות טובה יותר. הפתרון לרוב הבעיות שאנחנו נתקלים בהן במדינה מתחיל ומסתיים בחינוך. חינוך הוא המשאב הכי יקר וחשוב שיש לטפח והנוער הוא דור העתיד שלנו. המוטו שלי הוא "החושב לדורות – מחנך אנשים" וכך אני פועל ביום יום.
עברו תחתי מאות רבים של חניכים/ות ועשיתי כל מאמץ "לגעת" ולהשפיע על כולם ולהפוך אותם לאנשים טובים ורגישים לסביבה. אני קם בבוקר עם חלומות ואני עובד קשה להגשימם.
כתבה חשובה מאין כמוה
כאלה אנשים ופרוייקטים חייבים לקבל במה ורוח גבית בעיר האהובה שלנו !!!
אריק היקר
כל הכבוד על החשיפה ועל מעשיך.אנחנו מלווים ונמשיך לעשות כך.גם אנחנו רואים את הדברים הערכיים שאתה עושה ואיך זה משפיע על כל מי שמגיע ליחדיו.
אתה דמות משפיעה ואנחנו גאים להיות חלק ממשפחת יחדיו.
ליאור בטוח גאה בך.חיבוק גדול.
אריק האלוף, הלוואי ותסחף כמה שיותר אנשים בדרך שלך
כבוד גדול !!! מאמין בך